מה מכניסים לנו לאכול באמת?!


לרובנו יש נטייה לבדוק קודם כל את טבלת הערכים התזונתיים על אריזת המוצר ובעיקר להתמקד בכמות הקלוריות שבו. למעשה, זה הנתון הכי פחות חשוב על האריזה, כיוון שלא מספר הקלוריות במזון משנה, אלא מה המקור של אותן הקלוריות הוא הנתון החשוב. אבל, אולי אפילו חשוב מכך, הוא להבין מה עוד יש באוכל שלנו מעבר לפחמימות, חלבונים ושומנים? איזה חומרים נמצאים במזון שאנו אוכלים ואינם מופיעים בטבלת הערכים התזונתיים, כיוון שאינם תורמים קלוריות כלל...?

 לכן, הדבר החשוב ביותר בבחירת מזון הוא לקרוא קודם כל את רשימת הרכיבים. מרשימת הרכיבים אנחנו יכולים ללמוד מה בדיוק הכניסו לאוכל שלנו וגם מה הכמות היחסית של אותו מרכיב במזון. רשימת הרכיבים כתובה בסדר יורד, כך שהמרכיב שנמצא בכמות הגדולה ביותר במוצר יופיע ראשון והמרכיב שממנו שמו הכי פחות יופיע אחרון. אם תקראו את רשימת הרכיבים תוכלו לגלות למשל שדגני הבוקר עם הדבש הם בעצם דגני בוקר שיש בהם הרבה יותר סוכר מדבש... או שהלחם המלא שקניתם מורכב מתערובת של קמח לבן ומלא (כלומר, מלא חלקית). כל הסודות הכמוסים, כמעט, נמצאים ברשימת הרכיבים. ברשימת הרכיבים נגלה גם את המרכיבים שלא ידענו שהכניסו לנו לאוכל. נתמקד בכמה מהם: 

חומרים משמרים – תפקידים למנוע התפתחות של חיידקים ועובשים במוצר. על פניו נראה כי מדובר בתוספת שמטרתה לשמור על בריאותנו, אך למעשה, ברוב המקרים חומרים אלו מוספים בשביל להאריך את חיי המדף של המוצר – או במילים אחרות: להעלות את הרווחיות של היצרן. ישנם סוגים שונים של חומרים משמרים, חלקם טבעיים יותר (כמו נגזרות של ויטמין C) וחלקם פחות. למרות שבתעשייה משתמשים בחומרים שהותרו לשימוש ע"י משרד הבריאות, חשוב להבין שהמחקרים שנעשו לגבי השימוש באותם חומרים נעשו על מבוגרים (ולא על ילדים) ועל כל חומר בנפרד. בפועל, אנו צורכים מספר חומרים שונים ממזונות שונים ורב הנסתר על הגלוי לגבי האינטראקציות הקיימות בין החומרים השונים והשפעותיהן הבריאותיות. לכן, ההמלצה היא לצרוך כמה שפחות מוצרים המכילים אותם- עדיף להימנע לחלוטין. 

צבעי מאכל – בניגוד לחומרים משמרים הבאים להגן על המוצר מפני מזיקים, צבעי מאכל מוספים לאוכל רק בשביל הנראות ובשביל לקדם מכירות. בשנים האחרונות עוברים בתעשייה להשתמש יותר בצבעי מאכל טבעיים המופקים מפיגמנטים של ירקות ותבלינים (כמו סלק ופפריקה למשל), אך עדיין קיים שימוש נרחב גם בצבעי מאכל מלאכותיים שחלקם הגדול מופקים מתעשיית הנפט. חלק מצבעי המאכל הסינטטיים חשודים כמסרטנים וכמעודדי היפראקטיביות ולכן מומלץ מאד להימנע מהם. ניתן למצוא אותם בהרבה ממתקים כגון סוכריות גומי, אך גם בתעשיית העוגות לאירועים למשל, קיים שימוש נרחב בצבעי מאכל: הדפסות  על בצק סוכר, קרמים צבעוניים, קישוטים אכילים ועוד – חשוב לבדוק עם הקונדיטור/ית האם מדובר בצבעי מאכל טבעיים או לא. 

מתחלבים- אלו הם חומרים המוספים למזון על מנת להעניק לו מרקם נעים (הם מחברים בין שני חומרים שאין ביניהם אינטרקציה כמו שמן ומים). המתחלבים נפוצים מאד בתעשיית המזון בעיקר במזונות בהם נדרש מרקם חלק או יציב: גלידות, רטבים, מיונז, שוקולד ועוד. המתחלבים הנפוצים ביותר הם לציטין, גואר גם וגליצרול. אלו הם חומרים הנמצאים במזון באופן טבעי (בחלמון ביצה, שמן צמחי) ומופקים ממנו לצורך שימוש בתעשייה. אין עדויות לכך שהם מזיקים, אך מצד שני, אם היינו מכינים את המוצר לבד בבית לא היינו מוסיפים אותם. 

משפרי אפייה – קבוצה של חומרים המוספים למאפי שמרים ובצק עלים ומטרתם לשפר את המרקם של המאפה ולהאריך את חיי המדף שלו. משפרי האפיה מכילים לרוב סוכר (משפר את פעילות השמרים), ויטמין C  (חומר משמר), תוספת גלוטן (משפר נפח ואלסטיות של הבצק) ועמילאז (אנזים המפרק סוכרים= נותן מתיקות למאפה). שימוש בחומרים אלו מניב מאפה אוורירי יותר בעל חיי מדף ארוכים יותר ולכן הוא נפוץ מאד בתעשיית הלחמים מקמח מלא שבלעדיו יהיו דחוסים וכבדים. נשאלת השאלה: האם כשהשקענו ברכישת לחם מקמח מלא התכוונו שיהיו בו כל כך הרבה חומרים מוספים? 

לסיכום – חשוב לקרוא את רשימת הרכיבים ולבחור במוצר שיש לו רשימה קצרה ורק רכיבים שאנחנו מבינים מה הם ובטוחים שאנו מעוניינים להכניסם לגופנו. ככל שנכין את המזון שלנו בעצמנו ופחות נסתמך על מזון מוכן, כך נצרוך פחות חומרים מוספים.