עיכוב בגדילה בקרב ספורטאים צעירים - סמדר טל


הורים רבים מוטרדים מהמדדים הפיזיים של ילדיהם הצעירים העוסקים בספורט באופן תדיר. אחת הסיבות הנפוצות לפנייה לייעוץ תזונתי היא בשל קומה נמוכה או רזון קיצוני שמטרידים את ההורה ולעיתים גם את הילד.

הורים לילדים העוסקים בתחומי ספורט בהם נדרשת קומה גבוהה (כדורסל, שוערי כדורגל, כדורעף) חוששים לעיתים קרובות כי ילדם לא יגיע לגובה הרצוי וכי ההשקעה הרבה בו כספורטאי תרד לטמיון.

האם קיים קשר בין צריכת מזון נאותה וגדילה תקינה? ומה השפעתו של העיסוק בספורט על מדדי הגדילה של הילד? על כל זאת ועוד בכתבה הבאה.

עיכוב בגדילה

ראשית, חשוב להתייחס נכון למושג "עיכוב בגדילה". גדילה תקינה היא מצב בו הילד גדל באופן עקבי מבחינת אחוזוני הגובה והמשקל שלו (לפי עקומות הגדילה המקובלות לפי מין וגיל). עקומות הגדילה מבטאות את טווח הנורמה של מדדי גוף שונים. מדדי הגוף הנמדדים הם הגובה, המשקל, הקף הראש (בתינוקות), פרופורציות הגוף, וקצב הגדילה. האחוזונים בעקומות הגדילה מציגים איזה אחוז מהילדים בני אותו הגיל נמצא בגובה או משקל מסוים. אחוזון 50 מבחינת גובה פירושו ש-50% מהילדים בגיל מסוים גבוהים מהגובה הנתון ו־50% נמוכים ממנו.

 כאשר הילד "שובר" עקומת גדילה, כלומר יורד באחוזון שלו או נמצא באחוזון נמוך (לרוב מדובר על מתחת לאחוזון  10 כאשר עיכוב משמעותי בגדילה נחשב אחוזון 3 ומטה) אז יש סיבה להתחיל ברור רפואי ותזונתי.

האם הילד יגיע לגובה סופי תקין או לפי הציפיות שלנו (ודרישות הענף) זה תלוי בכמה גורמים. ראשית – הגנטיקה. ישנן מספר דרכים לחזות את גובהו הסופי של הילד. חלקן הן "שיטות שדה" המבוססות על גובה ההורים וחלקן יותר "מדעיות", כמו צילום כף יד. על מנת שילד יהיה גבוה, צריכה להיות גנטיקה מתאימה. אמנם לעיתים רואים ילדים גבוהים להורים נמוכים ולהיפך, אך ברוב המקרים הגובה הסופי של הילד יהיה דומה למה שמצופה בהתאם לגובה של הוריו. אולם, גנטיקה לבדה לא מספיקה. צריכים להתקיים עוד מספר תנאים על מנת שהילד ינצל את מלוא הפוטנציאל הגנטי שלו. גובהו הסופי של הילד תלוי בגורמים נוספים כמו מצבו התזונתי והבריאותי, פעילותו הפיזית, תהליך התבגרותו והמערך ההורמונלי שלו.

תזונה 

במחקר שהתקיים בבי"ח שניידר ועקב אחר 200 ילדים בריאים בני 3-9 עם עיכוב בגדילה (מתחת אחוזון 10 בגובה ובמשקל) ראו כי אותם ילדים שסבלו מעיכוב בגדילה צרכו בממוצע כ-200 קילו- קלוריות (להלן- קק"ל) וכ-10 גרם חלבון פחות ליום מאשר ילדים בני גילם שגדילתם הייתה תקינה. על פניו נראה כי החסר התזונתי היומי של אותם ילדים אינו גדול ואינו צריך להיות משמעותי, אולם כאשר מדובר על חסר מתמשך, נראה כי הוא בעל השפעה גדולה. כאשר נתנו לאותם ילדים העשרה תזונתית שמכילה הרבה קק"ל, חלבון וויטמינים ומינרלים שקשורים לגדילה, אותם ילדים שצרכו את העשרה באופן קבוע וטוב שיפרו את מדדי הגדילה שלהם בצורה משמעותית ומובהקת סטטיסטית.

ספורטאים צעירים שאינם אוכלים כראוי יסבלו מחסר תזונתי גדול אף יותר ביחס לצרכים התזונתיים שלהם, כיוון שההוצאה האנרגטית היומית שלהם גבוהה יותר. מחקרים על שחקני כדורגל צעירים מצביעים על כך ששחקני כדורגל צעירים נמצאים בחסר קלורי של 300-500 קק"ל/יום. מחקרים על שחקני טניס צעירים מצביעים על כך שכשליש משחקני הטניס אינם עונים על הדרישות הקלוריות היומיות שלהם ו-80%-100% מהם אינם צורכים מספיק ויטמינים ומינרלים חיוניים. כלומר, יתכן מצב בו הספורטאי צורך מספיק קלוריות אך הן אינן איכותיות ולא מכילות את כל רכיבי התזונה להם הוא זקוק. כפי שניתן להסיק מהנתונים שהצגתי, ספורטאי צעיר חשוף הרבה יותר לחסרים תזונתיים העלולים לפגוע בגדילה שלו ובמימוש הפוטנציאל הגנטי שלו.

ישנן כמה סיבות נפוצות לאכילה בלתי מספקת בקרב ספורטאים צעירים:

*הסיבה הראשונה ואולי אחת הבעיות  העיקריות שאני נתקלת בהן בקרב ספורטאים צעירים היא סדר יום עמוס שאינו מותיר להם מספיק שעות פנויות לאכילה. בזמן ביה"ס שעות האכילה מוגבלות להפסקות, בזמן האימון לא ניתן לאכול וכך מגיעים למצב שמחד הספורטאי מוציא הרבה קק"ל ומאידך שעות האכילה של הספורטאי הצעיר מצומצמות מאד. כלומר, אין לו מספיק זמן פנוי לאכילה לצורך השלמת הצרכים התזונתיים שלו ולכן לעיתים קרובות הספורטאים הצעירים אינם מצליחים לענות על הדרישות התזונתיות שלהם. פרט לכך, ספורטאים צעירים שעושים גם אימוני בוקר, זקוקים אפילו ליותר קלוריות ורכיבי תזונה חיוניים ובגלל ריבוי האימונים עומד לרשותם עוד פחות זמן פנוי כדי לצרוך אותם.

סיבה נוספת היא מחסור בברזל – מצב שכיח בקרב ילדים ומתבגרים המוביל לחוסר תאבון. בעת הגדילה המואצות אנו רואים לעיתים קרובות התדלדלות של מאגרי הברזל גם כאשר רמות ההמוגלובין (כדוריות הדם האדומות) עדיין תקינות. מאגרי ברזל מדולדלים יכולים לגרום לעייפות וחוסר תאבון ולעיתים גם לבררנות באכילה. חשוב לאבחן את הבעיה על יד בדיקות דם ולטפל בה כחלק ממערך הטיפול התזונתי.

*סיבה אחרונה ששכיחותה עולה כל העת היא השימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז כמו ריטלין המשפיעות על התיאבון של הילד בזמן השפעתה של התרופה. לרוב, ילדים אלו לא יחושו רעב מרגע נטילת התרופה ועד להתפוגגות השפעתה בשעות הצהריים. כלומר, ילדים אלו מאבדים שעות אכילה רבות וחשובות בשל השפעת התרופה וזקוקים להשלמות תזונה מרוכזות בשאר שעות היום על מנת להצליח לספק לגוף את כל צרכיו בשעות הערנות הנותרות.

הטיפול

הטיפול הראשון והחשוב ביותר הינו כמובן המניעה. על הילד וההורה להקפיד על תזונה נכונה, המכילה את כל הקק"ל, החלבון ושאר המרכיבים התזונתיים הנחוצים לספורטאי.

ובכל זאת, כאשר ישנו חשד לעיכוב בגדילה או לאכילה בלתי מספקת בקרב ספורטאים חשוב לגשת לתזונאי ספורט המורגל בעבודה עם ילדים ובני נוער העוסקים בספורט. התזונאי יבצע אבחון תזונתי הכולל בדיקת מדדים אנתרופומטריים (גובה, משקל, לעיתים גם אחוזי שומן ועקומות גדילה), הערכה תזונתית לגבי סדר יומו והאכילה של הספורטאי במהלך היום, התייחסות לבדיקות דם והתייחסות למספר שעות השינה של הספורטאי. על סמך כל המידע יבנה התזונאי "סדר יום תזונתי" המתאים לסדר יומו של הספורטאי וצרכיו התזונתיים. במידת הצורך יקבל הספורטאי המלצה לנטילת תוספי תזונה על סמך בדיקות דם. התזונאי ימשיך ויבצע מעקבים אחר הספורטאי בהתאם לצורך.

חשוב לומר כי ישנם מצבים של עיכוב בגדילה המחייבים התייעצות עם רופא ילדים ו/או אנדוקרינולוג ילדים על מנת לשלול שהעיכוב בגדילה נובע מבעיה כלשהיא שאינה קשורה לתזונה.